מזה כוח, ולמה הוא חשוב?
תכירו את גדעון, אדם שהחיים שלו אינם זורמים לפי תוכניות הילדות שלו. אף אחד לא הכין אותו לחיים הבוגרים וגם לא סיפרו לו דבר על לחץ כלכלי ועל אחריות.
לגדעון הייתה ילדות טובה בסה"כ, מלאה באנרגיות ובשמחה. הדאגות היחידות שלו היו מתי יגדל סוף־סוף ויהיה גבר חזק ועצמאי כמו כל המבוגרים סביבו, שנראו כאילו הכול מושלם בחיים שלהם. אבל הוא לא ציפה שזה יקרה כל כך מהר... והיום, אם רק היה יכול לחזור לימים ההם, לפני שפקדו אותו החרדות, לזמן שעדיין הצליח לשבת על הרצפה שעות בלי לשים לב לסובבים אותו, עסוק כולו בצעצועים, איזה חיים יפים היו אז...
אבל היום גדעון, עם המשקל העודף שלו, בקושי מצליח לקום מהכורסה. שמחת החיים שלו נעלמה, ופעולות יום־יומיות פשוטות כמו קשירת נעליים הן משימות מורכבות עבורו, ונראה שכל הגמישות שהייתה לו בילדות נעלמה לה.
גדעון היה אתלט. הוא היה קופץ ורוקד, מחייך וצוחק. אבל היום ענן העצבות האפרורי שאופף אותו גורם לאנשים להתרחק ממנו ולא לרצות להיות במחיצתו, מה שהופך אותו לאדם בודד ועצוב עוד יותר.
זה נשמע מוכר? היום רוב המבוגרים בעולם סובלים ועצובים. הסטטיסטיקות מעולם לא היו עגומות כל כך. יותר מ־264 מיליון אנשים בעולם סובלים מדיכאון לפי נתוני ה־ WH (ארגון הבריאות העולמי) ובכל שנה קרוב ל־800 אלף אנשים מנסים להתאבד בעקבות דיכאון. בארגון משערים כי יותר מ־10% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות נפשיות.
אין זה פלא שהמצב הנפשי ירוד כל כך, הרי גם מספר המקרים של מחלות פיזיות גבוה מאין כמוהו. בכל שנה קרוב ל־2 מיליון אנשים מאובחנים חולי סרטן, ובערך 800 אלף מתים ממנו.
נוסף על כך, בכל שנה מתים קרוב ל־18 מיליון אנשים ממחלות לב; 422 מיליון אנשים חולים בסוכרת (פי 4 מלפני 40 שנה); ו־70 מיליון אנשים רק הארה"ב חולים במחלות עיכול כאלה ואחרות.
וזה רק מספר קטן של מחלות מתוך מאות מחלות שקיימות בעולם.
גם הסטטיסטיקות אינן מאירות לנו פנים – רוב, אם לא כל, האנשים צפויים לקבל מחלה או הפרעה קשה בחיים שלהם. חלק יקבלו יותר ממחלה אחת כי פשוט נראה כי כל הסטטיסטיקות של מחלות ביחד עוברות את מספר האנשים בעולם.
וזה לא פלא, הרי אנו מוקפים בכימיקלים מסוכנים שבלתי אפשרי להימנע מהם לחלוטין; אנו גם משופעים באוכל מתועש ומזוקק הגורם לאוכלוסייה לסבול מעודף משקל. למרות רמת החיים הגבוהה יותר, אנשים זזים פחות ואינם עושים פעילות יום־יומית שתזרים להם את הדם. למעשה, רק הודות לרפואה המתקדמת אנשים שבעבר היו נפטרים, נשארים היום בחיים קצת יותר זמן, אך לרוב איכות החיים שלהם כל כך גרועה, עד שרבים מהם מעדיפים למות.
הרבה אנשים מנסים להציג לעולם שהכול בסדר אצלם, והבריאות והאושר שלהם נמצאים תמיד במקסימום. אנו חיים במעגל חוזר שבו כאשר אדם אחד מפגין את האושר ואת הבריאות שלו, אדם אחר מקנא ומתחיל להתחרות בו, ומפגין גם הוא את בריאותו ואושרו. וזה ממשיך כך עד שנראה שהרוב המוחץ מאושר ובריא בזמן שהאמת רחוקה מכך ורוב האנשים עצובים וחולים.
ואולם לא כולם מוכנים לפתוח את סגור ליבם ולשתף את כל המחשבות והפחדים שלהם או לספר על התפקוד הגופני ועל הבריאות שלהם. יותר מזה, הרבה אנשים למשך כל כך הרבה זמן מרגישו לא טוב, עד שהם התרגלו והשלימו עם חיים קשים. לדוגמה, אנשים רבים לא מודעים לגוף שלהם, ולא פעם אני שומע שאנשים מתפנים רק פעם בשבוע וחושבים שזה תקין ונורמלי. האמת היא שהמזון לא צריך לשהות בגוף שלנו שבוע, הוא אמור להתפנות כל יום. ועוד דוגמה – אנשים התרגלו לקחת סמים כדי להירדם בלילה או ליטול משככי כאבים מסוגים שונים, והרגל זה הפך לחלק מהחיים שלהם. חוסר הבריאות נהיה דבר נורמלי בעידן שלנו.
אך מנגד, קבלו את יוסי שלנו, "הוא נדבק למיטה ונרדם תוך כמה דקות", מספרת אשתו. לא הרבה אנשים מבינים את המשמעות של "מתוקה שנת העובד" כמו שיוסי מבין. חלומות על דשא ירוק ואגם ברבורים הם דבר קבוע בחייו. כשחכמי התלמוד אמרו "גיבור כארי", ללא ספק התכוונו ליוסי. אומנם הוא ישן עמוק כמו אריה, אבל ברגע שהבטרייה שלו טעונה במלואה, הוא מזנק מהמיטה (גם כמו אריה :).
יוסי הוא אדם בריא שאיננו מכיר כאב או חולי. הגמישות שלו מזכירה לרבים את ימי הילדות שלהם, את הזמנים שהצליחו לשבת על הרצפה ולקום ממנה בקלות. הוא תמיד מלא באנרגיות ומתרגש לקראת הפעולה הבאה. אדם כמוהו פתוח מנטלית לאתגרים מכל סוג ואיננו מפחד להיכשל כי הכישלון הכי גדול בשבילו הוא לא לנסות. יוסי מעדיף ללכת ברגל לכל מקום כי ההליכה היא הזדמנות להרגיש את השמש ואת האוויר המפלח את פניו, את ריח האביב. זהו תענוג שכמעט 8% מהאוכלוסייה אינם יכולה להרשות לעצמם עקב האלרגיה העונתית שהם סובלים ממנה. גם ריצה בגשם היא תענוג שנגזל מכמעט 8% מהאנשים בעולם בגלל אסטמה.
וכמובן שאי־אפשר לתאר את יוסי בלי לדבר קצת על "גן העדן" הקטן שלו, שאותו הוא פוקד כל יומיים. מדובר כמובן בחדר הכושר. יוסי הוא מרים משקולות, ולכל משקל הוא מתייחס בכובד ראש. הוא מבין כיצד לנשום נכון, ואיך לזוז בצורה אינסטינקטיבית כדי להרים את המשקל. כשיוסי מתאמן, כל המתאמנים בחדר הכושר עוצרים מיד ומסתכלים על המחזה הנדיר הזה.
ובוודאי תשאלו: למה יוסי הוא זן נדיר כל כך? אם כולם רוצים בריאות ואושר, מדוע הם כל כך רחוקים מהישג ידם? ומדוע רוב פוקדי מכוני הכושר מרימים משקלים שהם משקלי חימום עבור יוסי, ואינם נראים כמו מתאמנים רציניים למרות שרק אתמול שילמו על המנוי השנתי השישי שלהם? התשובה היא שאפילו אלו שכן מצליחים לשמור על אוכל בריא ולשלוט במה שהם אוכלים עדיין לא תמיד יודעים מספיק כדי להיות בבריאים באמת. מדי פעם אפשר לראות מתאמן שנראה שהצליח להניח את ידיו על "הזהב" ולפתח שרירים מרשימים, אבל המשקל שהוא מרים איננו גדול בהרבה ממשקל של מתאמן מתחיל, הבריאות הפיזית והנפשית שלו גרועה יותר מהאמריקאי שחי רק על מקדונלדס ופיצות, וכל זה הודות לחומרים הלא־חוקיים והמסוכנים שהוא לוקח על מנת לנפח את השרירים שלו, מבלי שיהיה לו ידע בסיסי בתזונה ובספורט. פשוט עוד אחד ממחפשי דרכי הקיצור, שנופל שולל לתמונות אינסטגרם כוזבות וחושב שאם ייראה כמו בתמונות, גם ההרגשה הנפלאה המשתקפת מהן, תגיע. הרי מי מחייך בלי להיות מאושר?
אוי, כמה שהיה רוצה להחזיר את הגלגל אחורה... הוא היה מעדיף את המראה הישן שלו על פני ההרגשה הרעה והבריאות המתפוררת. אבל נראה שאנחנו מעריכים באמת את הבריאות רק כשכבר מאוחר מדי.
ולכן, למי מכם שנמאס להרגיש חולה, חלש, עייף וכבד, פשוט תתחילו להרים. זה יותר מספורט, זה דרך להיראות ולהרגיש טוב יותר, ולהצליח להשיג גם מטרות אחרות בחיים. אם הצלחתם להיות חזקים מנטלית ונפשית כדי להרים פי 2 או 3 ממשקל גופכם, אתם גם חזקים מנטלית ונפשית להרבה מאתגרי החיים.
